לאדינו                                                            



 
מאיזה מוצא את/ה?
[תוצאות]

לאדינו | ספניולית

לדינו
ladino

אזרחות ספרדית
 
מונה:

התחברות לחברים

דף הבית >> מאמרים >> מתילדה כהן סארינו >> אגדות שלמה המלך ואליהו הנביא
 

 

אגדות שלמה המלך ואליהו הנביא 
מתילדה כהן-סראנו
 
לפני שאפתח בדיון בנושא שבחרתי, אני מבקשת להעיר כי הרצאה זו מתבססת על קורפוס של יותר מ1,100- סיפורים שבעל-פה שאספתי דרך ראיונות של כמעט 250 מידענים בני שני המינים, בישראל, בתורכיה, באיטליה, בספרד, בארה"ב, במקסיקו ובארגנטינה בשנים מ1979- עד לימינו. המידענים בחלקם יחידים, ובחלקם בתוך חוג המספרות שהקמתי ואני מנהלת בעצמי בירושלים החל משנת 1986 - בספרדית-יהודית (לאדינו). כמעט 850 מהם כבר פורסמו, אחרים הם בדרך לפרסום ואחרים ממתינים לשעת פרסומם. מהם 38 אגדות שלמה המלך על כל גרסאותיהן מפי 7 גברים ו18- נשים, ו38- אגדות אליהו הנביא כנ"ל, מפי 7 גברים ו15- נשים. החלק הגדול ביותר של האגדות הללו התפרסם בספריי "קואינטוס"1 ו"לז'נדאס"2. כמו כן כל אגדות אליהו הנביא שאספתי התפרסמו בחוברת הלימודים שערכתי ב1993- למדרשית "עמליה" שבירושלים3.
אין ספק שהדמויות של שלמה המלך ואליהו הנביא הן הבולטות ביותר בסיפור העממי היהודי-ספרדי, פרט לדמותו של ג'וחה, והן בולטות ביותר בסיפור העממי היהודי הכללי.
 בארכיון הסיפור העממי לישראל (אסע"י), הכולל כ25,000- סיפורים, מופיעים כיום 600 סיפורים של אליהו הנביא ו200- סיפורי שלמה המלך. כך שמספר הסיפורים שבאוסף שלי אולי לא גדול במיוחד, אך כולל בו מספר סיפורים שספק אם הם מצויים אצל עדות ישראל אחרות. זה ברור שסיפורי שלמה המלך ואליהו הנביא הם אגדות. זאת מפני ששתי הדמויות המרכזיות של הסיפורים האלה הן דמויות שבאות ישירות ממקורותינו הכתובים: קודם כל מהתנ"ך, ואחר כך מהמדרש. אבל הסיפורים על שלמה המלך מתקרבים יותר למעשיה, לעתים נובליסטית, בו בזמן שהסיפורים על אליהו הנביא הם סיפורי מוסר. אבל למרות שבשני המקרים מדובר באגדה, לעתים קרובות הגבול שמכניס את השומע לתוך המעשייה (סיפור דמיוני, ללא זמן ומקום בתוספת מוטיבים מגיים ו/אל-טבעיים) הוא דק ביותר, והמספר עובר אותו בלי בעיות. דבר זה גורם לכך שהסיפור עבור מאזין אחד הוא אמת לאמיתה, ועבור מאזין אחר הוא סיפור דמיוני. כך שאפשר לומר ששני סוגי המאזינים הללו מתקרבים ויכולים לחיות יחד דווקא בשדה האגדה. זה מעניין לבדוק את הגדרות העדתיות של הסיפורים הללו. אם ברצוננו להגדיר בספרדית-יהודית (לאדינו) את סיפורי שלמה המלך, אנו קוראים להם Konsejas del Rey Shelomó, בו בזמן שסיפורי אליהו הנביא לא יהיו אף פעם "קונסז'אס", אלא כמעט תמיד סיפור של דברי אמת. עדות לכך היא שהמספר או מספרת, מוסיפים לעתים קרובות, אחרי שמזכירים את אליהו הנביא בפעם הראשונה בסיפור את המשפט: “Ke mos apareska para bueno" ("שיופיע לנו לטובה). לבסוף ורק לגבי אגדות אליהו הנביא, אנו מוצאים במסורת הסיפורית היהודית-ספרדית ממורטים, זאת אומרת סיפורים אישיים או משפחתיים, שלמרות שסופרו כסיפורי מציאות, הם נכנסים לתחום האגדה.
 
האפיון הראשון והבולט ביתר, המשותף לשתי הקבוצות של סיפורים, ושהופך את הסיפורים הללו ליהודיים-ספרדיים הוא כמובן השפה הספרדית-יהודית (לאדינו) ברמות לשוניות שונות ובדיאלקטים שונים, על-פי כל מספר ומספר. וכשאנו בודקים מקרוב אנו רואים שסיפורי שלמה באים ברובם מתורכיה, פרט לבודדים שבאים מיוון ומירושלים4, וסיפורי אליהו הנביא סופרו ברובם בארץ ישראל, אם כי מוצאם של המספרים הוא שונה ונע בין ירושלים לתורכיה, בין יוון למרוקו הספרדית. ידוע לנו שגם בסלוניקי סופרו סיפורי אליהו הנביא5, אך לגבי סיפורי שלמה אין לנו עדויות משם.
דמותו של שלמה המלך היא דמות מייצגת  של כל עם ישראל, והסיפורים שבעל-פה באים ברובם אך לא כולם מהמקרא, ממדרשי האגדה ומהתלמודים. מהם העדה היהודית-ספרדית התייחסה לשני אפיונים יסודיים: חכמתו הגדולה (מלכים א', ה' י) וכישלונו  בריבוי הנשים הנוכריות "שהיטו את ליבו בעיקר לעת זקנה" (מלכים א', י"א, א). כמו שאומרת לנו תמר אלכסנדר6, ומוסיפה: "דמותו של שלמה בסיפור העממי הפכה לסמל  של חכמה במשפט, עד שכמעט כל סיפור הקשור בנושא הזה נתלה בשלמה, למרות שבמקרא מופיע שלמה בהקשר זה רק בעניין משפט שתי הנשים והילד (מלכים א', ג', טז-כח)". נוסף לכך התייחסה העדה לתכונתו של ידיעת שפת החיות, כפי  שאנו קוראים במקורות  (מדרש שיר השירים רבא א', אות ט'). אך מצד שני בסיפור היהודי-ספרדי אנו רואים  ששלמה מופיע גם כשולטן טורקי, שיש לידו ויזיר7, והוא מזכיר לנו את הכליף הארון-אל-רשיד, שהיה בזמנו דמות חיובית ואהובה על עמו. כמו כן ברבים מסיפוריו לא נכלל שום מוטיב יהודי (כמו בסיפורים "הסנדלר", ע' 100; "שלושה חייטים", ע' 58; "שלוש עצות" ע' 42,  לז'דאס, שאפשר למצוא אותו בסיפור העממי האיטלקי8 והספרדי9).  מעניין לציין ששלמה המלך הוא המלך היחידי בסיפור העממי היהודי- ספרדי שהוא חכם. כל המלכים האחרים המופיעים בסיפור זה,  טיפשים, ריקניים ואכזריים.
לדמותו של שלמה יש בתוך הסיפור העממי היהודי-ספרדי התפתחות ברורה. כבחור צעיר הוא  נמצא בהשוואה מתמדת עם אביו  ("הביצה הקשה" ע' 22; "הטבעת" ע' 26,  לז'נדאס10).  אחר כך אנו רואים אותו כאדם שלומד מהאחרים: מפשוטי העם  ("איש המערות" ע' 52, כנ"ל),  ומהחיות ("הדבורה" ע' 80 , כנ"ל). אנו רואים אותו בדרגות שונות של קשר עם האישה, מאהבה לנצח לשולמית ("דג הזהב" ע' 28, כנ"ל), ליחס שלילי לאישה  הבוגדנית ("אישה אחת מאלף לא מצאתי" ע' 46, כנ"ל).  רואים אותו במשפט ("מה רוצות הנשים" ע' 74, כנ"ל), בפתרון בעיות  ("שלושה חברים" ע' 58, כנ"ל), אנו רואים אותו בחריפותו  ("שלוש הבקשות" ע' 76, כנ"ל) ובהבנתו את הצדק של הקב"ה ("משפט האלמנה" ע' 96, כנ"ל).
דמותו של אליהו הנביא בסיפור העממי היהודי בכלל ובסיפור העממי היהודי-ספרדי בפרט היא שונה מאוד מהדמות שאנו מוצאים בתנ"ך, זאת אומרת  מדמותו של אליהו הנביא בחייו. דבר זה נאמר לנו על-ידי אלי ויזל11, שמשווה את דמותו הקשוחה והתקיפה כלפי נביאי הבעל (מלכים א' פרק י"ב), ואפילו כלפי הקב"ה (מלכים א', פרק י"ט), לדמות הטובה, הרכה לעתים והאנושית שמופיעה אחר כך בסיפור העממי. אכן הוא הופך לעתים קרובות מאוד בסיפור העממי היהודי-ספרדי לאיש קטן עם זקן לבן, עם מקל ביד, שבא לעזור לעניים ("הכובסת ושכנתה" ע' 146, כנ"ל), לנשים העקורות ("הברכה" ע' 146, כנ"ל)  וליולדות ("היולדת" ע' 160, כנ"ל). הוא בא להציל יהודים בסכנה ( "מהומה בשוק" 154, כנ"ל). הוא בא, פועל ונעלם.
בשני הסוגים האלה של אגדה אנו מוצאים עימותים לעתים חריפים מאוד. בסיפורי שלמה המלך העימותים הבולטים הם עם אביו, דוד המלך, ועם האישה. לעומת החכמה של בנו, דוד יוצא שטחי, קל בשיפוטו. אבל הוא אף פעם לא מתלונן, לא כועס ולא מקנא. בסיפור, הוא מקבל את העובדה שבנו יותר חכם ממנו, כמו כל אב שמתגאה בבנו. אכן שלמה מתערב במשפטיו כדי לתקן את פסקי דינו.  אך לשלמה יש גם עימות עם הצעירים שרוצים להתפטר מהזקנים  ("שרשרת החול" ע' 66, כנ"ל), והוא מלמד אותם לקח. העימות של שלמה עם האישה הוא הרבה יותר חריף.  ההתרשמות שמתקבלת מתוך הסיפור היהודי-ספרדי היא שבשביל שלמה כל הנשים  הן לא טובות, הן בוגדניות, הן טרדניות, הן לא חרוצות, ולעתים צריך לנהוג כלפיהן באלימות פיזית (,האישה הבכיינית" ע' 54, כנ"ל). בקיצור שלמה נראה אנטי-פמיניסט. אך אם נבדוק קצת יותר לעומק, נראה שהדבר כלל לא פשוט: לפעמים העימות נפתר על-ידי שלמה בנעם, כמו בסיפור של מלכת שבא ("חידתה של מלכת שבא" ע' 82, כנ"ל) שמסתיר רמזים ארוטיים ברורים. ולפעמים הוא נפתר בדיפלומטיה, כמו בסיפור ("אין מנוס מגזירת שמים" ע' 72, כנ"ל) שהוא עימות עם בתו הסגורה במגדל, ושנושא בתוכו תסביך אדיפלי מובהק. אך נראה שהאישה הטובה באמת והחכמה באמת זוכה ביחס של כבוד מצד שלמה ("משפט האלמנה" ע' 96, כנ"ל).  ובסופו של דבר תימצא בסיפורי שלמה האישה שתדע להעמיד אותו במקום, והיא האישה החכמה שקונה את עולמה במשפט אהבה פשוט ביותר, אך מאוד אפקטיבי ("האישה החכמה" ע' 94, כנ"ל).
העימותים של אליהו הנביא הם מסוג שונה. אליהו בעצם נמצא בעימות מתמיד. הוא יוצא נגד עובדי אלילים ("אליהו הנביא ועובדי האלילים" ע' 18, חוברת עמליה).  הוא בא  להעניש  עשירים קמצנים ("הגביר" ע' 158, לז'נדאס) ולתקן עיוותים ("החותנת" ע' 156, כנ"ל). הוא מגרש גויים שרוצים לפגוע ביהודים, מנצח את העין-הרע ("אליהו הנביא והעין-הרע" ע' 84, חוברת עמליה),  ואף נמצא בעימות עם הקב"ה בסיפור "אליהו הנביא וברית-המילה", ע' 20, כנ"ל).
כשאנחנו בודקים מקרוב את דמותה של האישה בסיפורים אלה, אנו רואים שבסיפורי שלמה מוצאים את האישה העצלה, את האישה הבוגדנית, את האישה החכמה, את האישה הנאמנה. כולן נשים במלוא מובן המילה, קשורות לגבר, ולא יכולות לחיות בלעדיו. האישה בסיפורי שלמה היא כולה יופי ומין. לעתים המלך מתאהב באישה יפה ורוצה אותה לעצמו ("מרפסת העצמות" ע' 70, לז'נדאס). זה ברור שבתור שכזאת האישה לא יכולה להיות נערצת בעולם היהודי המסורתי.  בסיפורי אליהו הנביא יופי האישה לא מוזכר בכלל, כי אין צורך בו. אליהו לא מעונין באישה בגלל יופייה, אלה בגלל שהיא נותנת צדקה, שהיא רוצה ללדת ילדים,  שהיא חכמה או ציונית, שהיא יודעת לעזור לגבר ולייעץ לו ("שנות העושר" ע' 142, לז'נדאס). לכן היא עונה בדיוק לאידיאלים היהודיים של "שקר החן והבל היופי"12  ושל "עזר כנגדו"13. וזה כשהבעל מופיע בסיפור. ולעתים הוא בכלל לא מופיע, ונדמה שמדובר בעולם של נשים בלבד (כמו בסיפורים "היולדת" ע' 160, או  "החותנת" ע' 156, כנ"ל).
בקורפוס הסיפורים היהודיים-ספרדיים על אליהו הנביא, שהוא מורכב מסיפורים שלכולם אופי יהודי לחלוטין, הנביא מופיע במקומות שונים ובזמנים שונים שבעולם ובעל-מקום ואל-זמן. כך שאנחנו רואים שהוא נמצא בעולם דמיוני (עולם המעשייה), בעולם המציאות  של ימיו (שהם זמני התנ"ך) ובעולם של ימינו (שהוא, למרות הכל, עולם האגדה).
מעולם התנ"ך ליקטתי בין היתר את הסיפורים על תחיית הבן  ("אליהו הנביא והבן החולה" ע' 16, חוברת עמליה14) ועל נס הצלוחיות ("נס הצלוחיות" ע' 14, כנ"ל), (כשהוא מיוחס לאליהו הנביא), שהם מסופרים ע"י המידענית סול מימרן בצורה שונה מזאת של התנ"ך, מפני שנכנסת לתוכם נימה של מודרניות.  אכן בסיפור העממי היהודי-ספרדי חוזר הבן לחיים באמצעות הנשמה מפה לפה. מה"אידרא זוטא"15 הגיע אלי מפי אליהו ברזילי הסיפור על מותו של רבי שמעון בר-יוחאי כאילו זה קרה בימינו, (בסיפור "אליהו הנביא ורבי שמעון בר-יוחאי", ע' 22, כנ"ל).
קורה שאליהו הנביא נכנס לעולם שהוא כולו מעשיה, כמו בסיפור על "בת-המלך ובן-הירקן"  (ע' 128, לז'נדאס), בו  הוא לוקח את המקום של deus ex machina, שבא לדקה להציל את המצב ונעלם. הוא לוקח גם את מקום  האל היווני בסיפור על המלך ה"רעב" לזהב, ונותן לו את השיעור שניתן למלך מידאס ("המלך שהפך כל דבר לזהב" ע' 130, כנ"ל). וזה בעולם לא יהודי, בסיפורים ש"נדבקו" לקורפוס  הסיפורים היהודי-ספרדי. כשהמצבים הם יהודיים לגמרי הוא מציל את היהודים בסרגוסה לפני הגרוש ("מגילת סרגוסה" ע' 134, כנ"ל),  בדמשק (פוגרום 1840),  במוסול (1911), בירושלים בזמן הטורקים בקבורה של אנשי דוד המלך ("חרב השולטאן" ע' 138, כנ"ל), במלחמת העצמאות  בשער יפו  ("זיכרונות 1929" ע' 88, חוברת עמליה), בזמן מלחמת ששת הימים, כמציל עם, ("במלחמת ששת הימים" ע' 162, לז'נדאס), ובימינו, כמציל בודדים, בזמן האינטיפדה (אם כי לא נאמר במפורש ואפשר לנחש בקלות) ( "הכובע המציל" ע' 164, כנ"ל).      
אך לא די בכך מפני שהוא מבשר את לידתו של הרב בן-ציון קואינקה ("לידתו של רב בישראל" ע' 64, חוברת עמליה) , ובסיפור הזה יש לו שלושה תפקידים: של מבשר לידה לאישה עקרה, של מעלה לארץ ישראל ושל מקשר בין גולה לארץ ישראל בסיפור העממי. הוא גם יכול להיות הגורם לשם  משפחה, בסיפור של האישה הנבונה ("אליהו הנביא ומשפחת נבון" ע' 80, כנ"ל). הוא הופך גורלות: מחזיר את הראיה לעיוור ("העיוור" ע' 152, לז'נדאס). 
אכן כשמדובר  בזמן ומקום יחד, אפשר לומר ששלמה נמצא רק בירושלים בזמן מאוד מוגדר והוא איש העבר. הוא זה שבנה את בית המקדש  ("אהבת אחים" ע' 106, כנ"ל), הוא זה יושב על כס המלכות בירושלים ("שלוש בקשות" ע' 76, כנ"ל).  לעומת זאת אליהו הנביא "כמו מלאך, מגן על ישראל. הוא שולט על הזמן ועל המרחב: הוא בכל מקום ובאותו זמן. אי אפשר לתאר אותו כי ההתגלויות שלו הן רבות..." (ויזל16). וזה קורה, כפי שכבר ראינו גם בסיפור היהודי-ספרדי.
לדבר זה יש  עדות בעובדה אחרת: לא נוצרים היום סיפורי שלמה חדשים. גם אם נגלה היום עוד סיפור חדש, יהיה זה תמיד סיפור שלא ידענו, ולא סיפור שנולד בימינו. קורפוס אגדות שלמה סגור מזמן. המספר יספר את הסיפור תמיד בזמן עבר פשוט, בו בזמן שאגדת אליהו הנביא הוא סיפור שנמצא בהתהוות מתמדת. הזמן בו הסיפור סופר הוא לעתים עבר קרוב מאוד, עבר מתמשך, שיש לו עדיין השפעה  על ההווה. לגבי המספר העממי הספרדי אליהו הנביא יכול להופיע בכל רגע אף בימינו. לכן כל יום יכולים להתהוות סיפורים חדשים. כתוצאה מכך קורפוס סיפורי אליהו גדל באופן מתמיד. ויותר מזה  בסיפור העממי היהודי-ספרדי  אדם רגיל, בשר ודם, יכול להיחשב לאליהו הנביא, בזכות מעשיו הטובים. אכן לפעמים אליהו הנביא הוא דמות טרנסנדנטית, ולפעמים הוא יכול להיות אחד מאתנו, כמו  אותו איש שעושה צדקות בסתר ונחשב לאליהו הנביא על-ידי מקבלי צדקותיו,  (בסיפור "הצדקה" ע' 86, חוברת עמליה).
כאן אנו עוברים להתייחס לצד הקסמים בשני סוגי  הסיפורים, וגם כאן ההבדל הוא מהותי. שלמה המלך חי לעתים בעולם של קסמים: הדג הוא מזהב וגם מדבר דברי טעם, הצפרים מדברות ("הציפור הרברבנית" ע' 48, לז'נדאס), כמו חיות הבית ("שפת החיות" ע' 34, כנ"ל), אבל זה לא קסם, זה עובדה: שלמה יודע את שפת החיות, כי הוא  האדם החכם שבעולם . בסיפור זה  דבר  טבעי, וזה לא נותן תחושה ששלמה חי בעולם על-טבעי, בכל אופן לא בסיפור היהודי-ספרדי. נוסף לכך, כיוון  שסיפורי שלמה נמצאים בעולם שיש בו מקום מוגדר בעבר רחוק וזמן מוגדר, שעבורנו הוא כבר עבר שהסתיים, הקסמים נראים לנו אפשריים וגם מותרים.

לעומת זאת בסיפור של אליהו הנביא כל סיטואציה, כל התרחשות  נמצאות בעולם שהופך לרגע לעל-טבעי,  כי הדמות, כיוון שהיא לא בחיים (וגם לא הייה לה מעולם מוות טבעי), היא על-טבעית, ופועלת במציאות בכוחות על-טבעיים. נוסף לכך הסיפור לא נמצא רק בעבר שנגמר, אלא יוכל להתרחש בהחלט גם בעתיד. וכאן הפרובלמטיקה של הדמות הזאת, שדווקא בגלל אפיוניה אלה, מעוררת מחלוקת. למאזין אחד סיפורים אלה מספרים בפירוש נסים שקרו ושעדיין יכולים לקרות בעתיד. למאזין אחר הם מעשיות, במובן השלילי של המילה - במקרה הטוב - כשהם לא הטפת מוסר מגמתית ואף  דתית, ולכן לא רצויה. ואם כבר מדובר בהטפת מוסר, אפשר לומר שאם שלמה מטיף מוסר לעם במילים שלו  בסיפור, אליהו עושה זאת ברוח הסיפור. שלמה גם אוהב לתת לעם לנסות בעצמו, להגיע בעצמו למסקנה שהוא ידע מראש, אך לא אמר, כמו בסיפור על הזקנים ("שרשרת החול" ע' 66, כנ"ל). לעומת זאת אליהו הנביא הוא ברור וחותך ואף ציורי בהטפותיו (כמו בסיפור "הבגדים מעניקים כבוד אפילו לבני-מלכים" ע' 48, חוברת עמליה).
אנו רואים שדמותו של שלמה בסיפור העממי היהודי-ספרדי  היא הרבה יותר קרובה לזאת שמופיעה בתנ"ך. פרט לעובדה שהוא מתחפש לאזרח ויוצא בלילה לראות מה עמו עושה וחושב. לא כך דמותו של אליהו, שהוא  דמות דומיננטית מאוד, אפילו כלפי הקב"ה כשהוא בתנ"ך, והופכת למשהו אחר בסיפור: דמות בעלת איזושהי  מתיקות שחסרה לדמות המקראית.
מתוך הסיפורים על שלמה המלך אנו רואים שיחס העדה  כלפיו הוא חיובי ביותר.  שלמה מסמל את האבא הטוב אליו אפשר לבוא בחופשיות לשפוך את הלב, שיש לו פתרון לכל בעיה, שיודע לייעץ.  שלמה  המנהיג  שהעדה זקוקה לו. אך למרות גדולתו שלמה המלך הוא דמות  מאוד אנושית, בו זמן שאליהו הוא דמות שמגיע מעולמות אחרים להציל ולעזור בעת הצורך מתי שהיא צריכה לבוא. שלמה, למרות שיש לו כוחות על-טבעיים הוא אדם לכל דבר, והצדק שלו הוא צדק אנושי, אפילו אם הוא גבוה מאוד. אפשר לומר, כפי שמציינת תמר אלכסנדר17: "סמכותו של שלמה וחכמתו אינן כוללות את היכולת האלוהית לשנות את הגזירה". דבר שאנו רואים דווקא אצל אליהו הנביא. שהמוטו  שבסיפוריו הוא "הצדקה מבטלת את הגזירה": La sedaká abalda la gezerá. ("צדקה מבטלת את הגזירה" ע' 226, קואינטוס18). אכן אליהו  גם בא לנסות את האדם, כדי  לתת לו אפשרות לחזור בתשובה ולהעניק לו עוד הזדמנות להמשיך לחיות. לכן הצדק שאליהו הנביא בא לממש הוא לא צדק אנושי, אלא אלוהי,  והוא לא תמיד מובן לבני התמותה, כפי שאנו רואים בסיפור על רבי יהושוע ("מעשים תמוהים" ע' 132, לז'נדאס). מזה אפשר להסיק שצדק זה כולל הרבה חסד אלוהי, כי האדם דרך התשובה יכול לשנות את גורלו ולהאריך את חייו. דמותו של אליהו הנביא עונה אם כן לצורך אחר של העדה וגם של העם כולו: הצורך בעזרה העל-טבעית,  שהאדם נזקק לה ברגעיו הקשים, והצורך לדרך מוצא כשהוא נמצא במצוקה נפשית, דרך "תפילה, צדקה וכפרה".  לכן אין ספק שאנחנו נמצאים בתוך עולם הנס למי שמאמין, וגורמים אצל מי שלא מאמין לזעזוע, לויכוח, או לפחות למחשבה. אכן נראה לנו שאליהו הנביא הופך לדמות כמעט מיתית בסיפור העממי היהודי-ספרדי.
אם כך ראינו שאגדות שלמו המלך ואגדות אליהו הנביא עונת לשני צרכים שונים של המספר,  ובצורה יותר רחבה הן עונות לשתי משאלות כמוסות19 לא רק של המספרים אלה של העדה כולה, ואף של עם ישראל כולו. בסיפורים אלה אנו מוצאים חכמה, צדק וחסד. בסיפורי שלמה המלך אנו מוצאים את דמות האב שמסמלת את החכמה ואת הצדק,  שהם האידיאלים הנעלים של העם כולו, אך במידה אנושית.  בסיפורי אליהו הנביא אנו מוצאים את הכמיהה לצדק וחסד אלוהיים, שבאים לעזרה לאדם ברגע  של מצוקה קשה פיזית או נפשית, בדמות של מלאך, שיורד עלי אדמות בגוף הנביא שעלה "בסערה השמים"20.
---------------------------------------------------------------------------------------------
 
1.כהן-סראנו מתילדה, קואינטוס - סיפורים מהווי המשפחה היהודית-ספרדית, כנה, ירושלים, 1986.
 
2. כנ"ל, לז'נדאס - אגדות וסיפורי מוסר מן המסורת היהודית-ספרדית, נור, ירושלים 1999.
 
3. כנ"ל, סיפורי אליהו הנביא ממורשת יהדות ספרדי, מדרשית עמליה, האגודה לקידום החינוך ומשרד
 
החינוך והתרבות, ירושלים 1993-1994.  
 
4.ראה: הערות מס' 1 ו2-, הפרקים על שלמה המלך.
 
5.ראה: שנהר עליזה, הספור העממי של עדות ישראל, גומא מוציאים לאור בע"ם, 1982,
 
צדקה תציל ממות, ע' 65-56.
 
6.ראה: הערה מס' 2, הפתיחה מאת תמר אלכסנדר, ע' 13.
 
7.ראה: הערה מס' 1, ע' 238.
 
8. ראה: Calvino Italo, Fiabe Italiane, Vol. II, Einaudi, Torino 1956, I consigli di Salomone,
 
pag.791-793.
 
9.ראה: Sánchez Pérez José A., Cien Cuentos Populares españoles, José J. de Olañeta, Editor,Palma de
 
Mallorca, 1995,Los tres consejitos del Rey Salomón, paj.155-158. 
 
10.ראה: הערה מס' 2.

11.ראה: Wiesel Elie, Cinque figure bibliche, Giuntina, Firenze, 1988, paj. 33-58.
 
12.ראה: תנ"ך, משלי, פרק ל"א, פסוקים י- ל"א.

13.ראה: תנ"ך, בראשית, פרק ב', פסוק י"ח.
 
 
14.ראה: הערה מס' 3.
 
15.אידרא זוטא: חלק מה"זוהר" (סדר תפילת החודש כמנהג ק"ק ספרדים, סיני, תל-אביב 1987, 65-47).
 
16. ראה: הערה מס' 9.

19. ראה: Olrik Axel, The Epic Law of Folk Narrative, in The Study of Foklore, Ed. A. Dundes, 165, paj. 129-141.   




 

                                                                                                                                                                            
 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
+ שלח הצעה כיצד יש לערוך את העמוד

לאדינו           Ladino


קאזה זוארץ


ספרדי טהור
תאריך ושעה
 

גיא זוארץ - לאדינו ופיוט מבית אבא
כנס לאדינו