לאדינו                                                            



 
מאיזה מוצא את/ה?
[תוצאות]

לאדינו | ספניולית

לדינו
ladino

אזרחות ספרדית
 
מונה:

התחברות לחברים

דף הבית >> מאמרים >> מתילדה כהן סארינו >> גוחה והחגים מרכז גאון
 

 

 

מרכז משה דוד גאון לתרבות הלאדינו
אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
כנוס "פארה ביין" – ראש השנה במורשת תרבות הלאדינו
מעלה החמישה בימים שני-רביעי 06-08 בספטמבר ‏2004
 
"ג'וחה והחגים היהודיים בפתגם ובסיפור"
 
מתילדה כהן-סראנו – ספטמבר 2004


שדמותו של ג'וחה היא לא דמות יהודית מיסודה למדנו ממחקרנו ומההרצאות הרבות שבכינוסים הרבים שהתקיימו בנושא זה במשך השנים האחרונות. נוכחנו לדעת שדמותו מקורה בהודו (על-פי ד"ר פ.מ.קוראו1), אחר כך עברה לעיראק2 (על-פי פרופ' מוחמד אלוואן), ומסנסקריטית הפכה להיות מוסלמית, הגיעה למדינות ערב ולסיציליה וקיבלה כאן את השם של ג'וחא ושם את השם של ג'ופה3 דמות זו התמזגה עם הדמות התורכית של נאסר-א-דין חוג'ה, על-פי פרופ' תמר אלכסנדר4, כך ש”נידבק" אליה מספר גדול מאוד של סיפוריו. הוכחה לכך אנו מוציאים בקורפוס של הסיפור העממי המצרי, בדמותו של גוחה5, ובהרצאתה של פרופ' אגלאל חניין בפסטיבל ג'וחה שהתקים בטפסט אוניברסיטי ב-2002.
קודם כל צריך להתיחס לעובדה שמספר הסיפורים בהם ג'וחה יהודי הוא יחסית קטן למספר העצום של סיפורי ג'וחה, דבר שאומר שהסיפורים היהודיים הם יחסית חדשים, למרות שאי אפרש לקבוע תאריך לסיפור-העם, מפני שהוא משתנה ומתקדם עם הזמן בכל פעם שמספרים אותו.
הוכחה נוספת שג'וחה לא דמות יהודית מיסודה אנו מוציאים באחד הפתגמים הנפוצים ביותר של עולמנו: Ken metió Djohá en mi suká? , שלמרות הסיפורים שנדבקו אליו, פרושו הוא: "מה עושה ג'וחה (שהוא זר, שהוא לא יהודי,) בסוכה שלי?" (שאני יהודי). אך ג'וחה עבר תהליך ממושך והדרגתי של "גיור". בתחילה הסיפורים שלו עוברים "יהוד"6: המסגד הופך לבית-כנסת, הרמדאן הופך לעומר, הגיגית הופכת לכפרה. הוא נמצא בסיטואציות יהודיות, כמו ברית-המילה, הוא חובש כיפה וכו'. לאט לאט ההסתגלות- ה- oykotipification7 - הופכת להיות עמוקה וטוטלית. כך שאנו מוצאים את ג'וחה בכל החגים היהודיים, שהם הסיטואציות הטיפוסיות ביותר של העולם היהודי. אבל מראה החגים שלנו בסיפוריו לא רגיל ומקובל, ובכל חג אנו מוצאים פרובלמטיות ביחס להתנהגות הדמויות ואף לחג המסוים. אך על כל זה נחזור יותר מאוחר.
אם נתחיל את הסקירה שלנו מראש השנה, נראה את ג'וחה כבחור צעיר שלא אוהב את המצב בו אמו האלמנה מקבלת לילה לילה את המאהב שלה8 . למרות זאת, ג'וחה לא מעז להעיר לה ישירות. אך הוא ממתין לשעת כושר וזאת מגיעה לקראת ראש השנה. כמתנה לשנה החדשה הוא קונה לאמו דבר שהיא לא תוכל להשתמש בו כדי ללכת לבקר את המאהב שלה: זוג נעלי נייר. כך שבסיפור הזה, המסופר על-ידי מריאה בחבוט מלוב, יש דרך מנומסת לרמוז דבר בלי לפגוע בזולת, תופעה מוכרת מאוד בפתגם ובסיפור של החברה היהודית-ספרדית. אך סיפור זה מעורר בנו שאלה צדדית: האם בעולמנו נהגו לתת מתנות לראש השנה?
יום כיפור הוא מועד שזוכה בהרבה סיפורי ג'וחה יחסית לחגים אחרים, יתכן מפני שהוא חג רציני מאוד, וסיפורי ג'וחה באים לשבור את טאבו הרצינות והקדושה עם הצד הקומי. בסיפורים הממוקמים ביום כיפור ישנם שלושה מוטיבים בולטים: מוטיב הכבוד שבן חייב לאביו, מוטיב הצום שלא כולם מקיימים, ומוטיב תפילת התמים.


בערב יום כיפור ג'וחה הולך לבית-הכנסת עם בנו. שניהם לבושים, לפי המנהג, בלבן. בדרך ג'וחה רואה שלולית. כיוון שהוא יודע שבנו עלול להכנס ישר לתוכה, וכדי למנוע זאת ג'וחה מבקש מבנו להיכנס לתוך השלולית. מה ההיגיון? ג'וחה יודע שבנו עושה תמיד ההפך ממה שאביו מצווה עליו, כמו רוב הבנים. אבל בנו של ג'וחה, להפתעתו, נכנס ישר לוך השלולית9. ותשובתו לאב הנדהם היא: "אם ביום כיפור לא אעשה מה שאומר לי אבי, מתי אעשה זאת?"
כך שג'וחה כאן הוא מנוצח פעמיים. פעם מהגיונו הוא ופעם מההיגיון של בנו, אשר לפעם אחת בלבד ובגלל החג פעל הפוך על הפוך, כמו שאומרים היום.
ג'וחה, כמו יהודים רבים, לא צם ביום כיפור, וסיבתו עמו. אבל הוא לא מוותר על הנאת שבירת הצום. לכן הוא יושב עם כל משפחתו שכן צמה ומתחיל לזלול כמנהגו, ואף יותר, כמו שמאירה לו אישתו המעוצבנת. וכשמציעים לו כחידה על שבירת הצום10 לנחש כמה זיתים צריך בשביל לשבור את הצום עצמו, הוא מגלה את בורותו ואת חוסר ההבנה שלו. כאן מופיע הג'וחה הקלסי שאפשר להפיל בפח בקלות, אך מי מאתנו לא כזה, כשמטרידים אותו עם איזו שאלה טיפשית ברגע לא מתאים כשאין לו חשק לחשוב?
הסיפור של הילד התמים שמצליח לפתוח את שערי שמיים עם שריקתו ביום כיפור, נמצא בצורה נסתרת בסיפור ג'וחה והאל האחד11. רק שבגלל שהגיבור שלו הוא ג'וחה, באופן טבעי אנו יורדים מהגובה של הסיפור ההוא, ונכנסים לעולם ההומור על ג'וחה, שלא מצליח לזכור אם אומרים "אל אחד" או "אל אחר". גם הענין שהוא מצליח ללכת על המים, שעל-פי תמר אלכסנדר12, הוא לא מוטיב יהודי, לא מצליח להוציא את הסיפור מעולם הבדיחה, בגלל האופי הידוע של הגיבור שלו.


בסיפור אחר ג'וחה הוא שמש בבית-כנסת דווקא ביום-כיפור13, והוא כל כך רציני ואף חמור בשמירת הסדר בבית-הכנסת, שהוא נופל לצד ההפוך ונוקט בהתנהגות פרדוכסלית כלפי מי שרוצה להכנס כדי לומר רק מילה אחת לאחד המתפללים, בזאת שהוא אומר לו: "אוי ואבוי אם אתפוס אותך מתפלל!"
שני סיפורים ופתגם מכסים את חג הסוכות, שהוא מיוצג בכבוד בקובץ סיפורי ג'וחה. על הפתגם כבר דיברנו בתחילת ההרצאה הזאת. יתכן ששני הסיפורים בנויים על אותו פתגם, וכשמדובר בבנייה, מכירה או נתינה במתנה של סוכות לחג, שני הסיפורים שונים מאוד. בראשון, המסופר על-ידי קמליה שחר14 ג'וחה בונה סוכות יפות ונותן אותן במתנה לכל די כפין. כולם מאושרים לקבל סוכה מוכנה ללא עבודה. רק איש אחד, שכנראה מכיר את תכונותיו של ג'וחה, לא מתפתה לקחת את הסוכה שהוא מציעה לו. והוא צודק, מפני שביום השני של החג, ללא שום תירוץ והודעה מוקדמת, בא ג'וחה ודורש בחזרה את הסוכה שנתן במתנה.
הסיפור השני, שסופר ע-י מרים ריימונד15, קצת יותר מורכב, מפני שמופיע בו המוטיב של הזללנות של ג'וחה. ג'וחה בונה סוכות ומוכר אותן בזול בתנאי אחד: לבוא לאכול בחג אצל המשפחה שקנתה את סוכתו. תנאי זה נראה טריביאלי בעולם היהודי-ספרדי, הרגיל לארח בלי בעיות. אבל הדבר הופך להיות רציני כשנמצאים מול התיאבון של ג'וחה שלא ניתן לסיפוק. המשפחות האומללות שעשויות להשאר ללא אוכל לחג, ממהרות לחזיר את הסוכה לג'חה. מכאן יצירת הפתגם “Ken metió Djohá en mi suká“,אומרת המספרת. לנו יש השערה אחרת: שהיה זה הפתגם עצמו שהוליד את הסיפור.
אם נרצה לכבד את מחזור החגים בהרצאתנו נגש לדבר על חנוכה. האמת היא שלא היו סיפורי ג'וחה ממקומים בחג הזה. אבל הצורך לסיפורים מתאימים להופעות מסוימות גרם לכך שאני בעצמי התאמתי סיפור הומוריסטי על חנוכה לדמותו של ג'וחה, מפני שהוא התאים לזה בצורה נפלאה. ובכן ג'וחה אורח בבית הרב, ובזמן שהוא משוחח אתו, הרבנית רצה למטבח לטגן סופגניות (שנהפכו על-ידי ל-burmuelos). כשהמגש לפני ג'וחה, באוכלו אחת הוא מכריז שהוא אוכל אותה בשם ה' שהוא אחד. אחר-כך הוא אוכל שתיים ביחד בשם משה ואהרן. את השלוש הוא אוכל בשם שלושת האבות, וכך הלאה, לפי המתכונת של "אחד מי יודע". המגש מתרוקן והרבנית רצה למטבח להכין עוד burmuelos. כשג'וחה מגיע לשלושה עשר העיקרים, הרב חסר אונים, מבקש מהרבנית להפסיק לטגן burmuelos, מפני שהאורח עלול להגיע ל"שישים ריבא", מספר היהודים שיצאו ממצרים16 בדקנו ולא מצאנו אף סיפור המתיחס לט"ו בשבט, חג שבקלות היה יכול להיות רקע או תירוץ לסיפור ג'וחה נוסף, בגלל אכילת הפרות, שיכולה להפוך למופרזת, תכונה ידועה של ג'וחה שהוא מכונה papón. אבל בשביל זה יש לנו את פורים, חג בו לא חסר צד אכילת הממתקים. הסיפור נמצא והוא מגיע ישירות מסיפורי נאסר-א-דין חוג'ה. שכנו של נאסר-א-דין מזמין מגש ענקי של בקלבה ונאסר-א-דין עצמו מתכנן תעלול כדי לעלות אליו ולאכול מהבקלבה. הסיפור מסתיים עם המשפט שהוא אומר, כדי לשתהיה לו ההצדקה לסובב את המגש ולאכול גם מהצד השני. אך כשהסיפור הופך ליהודי בעוברו את תהליך ההסתגלות, הוא נהיה ליותר מורכב והוא ממוקם בחג הפורים, מפני שהבקלבה היא אחד הממתקים שאימותנו הכינו לפורים וצרפו לממתקים האחרים שהניחו על ה-platiko של משלוח המנות. ואכן סיפור ג'וחה מתרחש בפורים ומסתיים עם המוטיב של משלוח המנות, הפעם לאישתו של ג'וחה שממתינה לתוצאות של התעלול של בעלה.
סיפור ג'וחה אחר שמוצא את הפואנטה שלו בפורים הוא "ג'וחה והחמור", שלא יכול להיות אחר אלא יהודי. כאן מופיע המוטיב הקלסי של האנטישמיות. הגוי מגדף כל פעם את ג'וחה, בזאת שקורא לחמורו ermano , אח של ג'וחה עצמו. ג'וחה סובל בשקט, עד שהוא מחליט לנקום בו. אז הוא מבקש לאמר מילה לחמור וזורק לתוך אוזנו בדל של סיגריה בוערת. השתוללות החמור היא עצומה, אך לא מובנת למגדף. החמור שובר את כל הזכוכיות הנמצאות בסלים שבשני צדדיו. כששואל השופט את ג'וחה מדוע הוא התסיס את החמור, תשובתו של ג'וחה היא "אמרתי לאחי שמחר פורים. אז הוא קפץ משמחה!"17 בסיפור הזה אנו רואים את כוח השנינה שיכולה לשמש כנשק נגד כל אויב, לא חשוב כמה הוא חזק.
שני סיפורים הומוריסטיים בשתי צורות שונות מביאים אותנו לפסח. בראשון ג'וחה אורח של משפחת כלתו בליל הסדר. הסדר עובר בשלום, הכל "נורמלי", למרות שמדובר בג'וחה, אבל... אם הכל היה הולך חלק, לא היה זה סיפור ג'וחה. ובכן ג'וחה עומד לצאת מביתה של כלתו כדי לחזור לביתו כשהוא רואה שיורד גשם זלעפות. כדי שג'וחה לא יתרטב, ניתנת לו הרשות לישון בבית-הכלה. אבל ג'וחה הוא... ג'וחה, ובזמן שכלתו ואמה מסדרות לו סדינים רקומים ושמיכת פוך, הוא נעלם פתאום ומופיע אחרי זמן מה כולו רטוב, מפני שהלך לביתו להביא פיג'מה18. החג כאן משמש כתירוץ, כרקע, והפואנטה האמיתית נמצאת ברשות שניתנת לחתן לישון בבית-הכלה לפני החתונה.
סיפור ירושלמי שבארה"ב נחשב ללא מתאים לפרסום Non political correct הוא הסיפור של ג'וחה וסדר השכנים19, בו השנינה מגיעה לשיאה. ג'וחה, שלא יודע איך לעשות את הסדר, מקבל את עצתו של הרב שאומר לו לעשות מה שעושים שכניו. ג'וחה שולח את אישתו לראות מה עושים השכנים, אבל באותו רגע בדיוק מכה השכן את אישתו. אישתו של ג'וחה, מבוהלת, רצה בחזרה הביתה ומסרבת לענות לבעלה ששואל אותה מה היא ראתה. תגובת הבעל היא צפויה, כמו שהיא צפויה תשובתה של אישתו כשהוא מכה אותה :"אם ידעת מדוע שלחת אותי?". אך ידיעת התשובה לא גורעת מאומה משנינת הסיפור שכל פעם מצחיק מחדש, ושהוא כונה על-ידי mediterranean joke כדי שלא יוציאו אותו מהמהדורה האנגלית של ספרי.
בסיפור אחר אנו מוצאים את ג'וחה בזמן ספירת העומר20. אך כיוון שהוא לא יודע לספור, משתמש בשיטה "הרישום", זאת אומרת שהוא עושה כל יום קשר נוסף לחבל החמור, כדוגמת הסיפור המוסלמי על ספירת ימי הרמדאן באמצעות פולי חומוס21. אבל כמו שכאן אשתו מבלבלת לו את המספר בהוספת פולי חומוס מהמטבח, בסיפור היהודי החמור אוכל לו את החבל, וג'וחה מאבד את ספירתו.
ואיך אפשר יהיה לשכוח את תשעה באב, שמופיע באמרות רבות בעולם היהודי-ספרדי, ולאו דווקא במובן הרציני ואף העצוב שבמסורת? יספיק לנו להזכיר את הפתגם השייך לקורפוס פתגמי ג'וחה שאומר: “Djohá se akodró de bezar a la mujer en día de Tishá Beav22”  . אנו רואים כאן את התנהגותו הלא הולמת של ג'וחה, שמפר את הצו שלא להתקרב לאישה ביום תשע באה, כשבעצם הוא לא עושה זאת אף פעם. כך שהוא מוריד את המתח של המועד בזאת שהוא מביא אותנו לצחוק .
לצחוק יותר גדול גורם הסיפור של ג'וחה וחברו שהולכים לרופא, שדובר רק צרפתית23. הרופא שואל בצרפתית את החבר איפה כואב לו, והוא עונה שכואב לו בבטן. ג'וחה מתאמץ לתרגם זאת לרופא ומצליח בזאת שאומר לו שלחברו כואב ב"נקניקיות". הרופא, שהוא לא טיפש, מבין ומתקדם בשאלותיו. הוא רוצה לדעת ממתי יש לו כאב כזה. "מתשעה באב" עונה החבר לג'וחה. ג'וחה לא יודע איך לתרגם זאת לצרפתית. פתאום בא לו רעיון ועונה לרופא: “De la destruction du Temple de Jerusalem” – מחורבן בית-המקדש של ירושלים". תגובתו של הרופא היתה צפויה: הוא שולח את שניהם לבית-משוגעים.
החג היהודי הנפוץ ביותר הוא כמובן השבת, ואנחנו רואים זאת בסיפור על שני החברים שהולכים ביחד ברגל לכינוס24. השניים הם אחד יהודי ואחד נוצרי. היהודי הוא ג'וחה כמובן. הדרך ארוכה. השניים עייפים מאוד, ואז צץ במוחם הרעיון: כל אחד מהם ישא את השני על גבו במשך כברת דרך. הוא יגיד את שמות החגים שלו וירד מגבו של חברו. השניים מסכימים, הנוצרי עולה ראשון על גבו של היהודי וסופר את חגיו: חג המולד, ראש השנה, פסחה ופנטקוסט. כשגמר לספור את חגיו הוא יורד מגבו של ג'וחה. אז עולה ג'וחה ומתחיל: "ראש השנה, כיפור, סוכות, ט"ו בשבת, חנוכה, פורים, פסח, שבועות, תשעה באב, נחמו...". כשנראה שהוא כבר סיים, הוא מתחיל: "שבת באה, שבת הולכת... שבת באה שבת הולכת..." עד שהשניים מגיעים למקום חפצם. הסיפור הזה רוצה מצד אחד להתפאר מפיקחותו של היהודי שמצליח לנצח את הנוצרי, ומצד שני מבקר בצורה הומוריסטית את ריבוי החגים היהודיים.
כמו אצל כל יהודי, גם אצל ג'וחה כל השבוע קיים בפונקציה של שבת. לכן אנו מוצאים סיפורים רבים שנושאים את השבת בתוכם. השבת היא ברקע שלהם או היא משמשת כסיבה לפעולה בתוך הסיפור. בסיפור "רגלי פרה"25 אמו, שרוצה להכין חמין לשבת, שולחת את ג'וחה לקצב "לראות אם יש לו רגלי פרה". ג'וחה, שמבין את כל פשוטו כמשמעו, חוזר ואומר לאמא שלקצב אין רגלי פרה, אחרי שבדק לו היטב את הרגליים. בסיפור אחר26 הוא קונה דג לליל שבת, אחרי שרשם לו את המרשם בדייקנות. בדרך הוא מדמיין לעצמו איך יאכל את הדג בליל שבת, אז בא כלב לחטוף מידו את הדג. אך ג'וחה לא מתרגש. אמנם לקח הכלב את הדג, אבל הוא לא יהנה ממנו, מפני שהמרשם אצלו. למרות שכאן ג'וחה נראה לנו טיפש, ישנן בו התמימות והאופטימיות של האדם שלא נותן לנסיבות ליאש אותו. לעומת זאת בסיפור על העוגה שהוא בא לקנות לשבת27 , אנו רואים את הפן שני שלו: פן הטריקסטר28. בתחבולה פשוטה הוא מצליח לצאת מהקונדיטוריה אם העוגה ביד ומבלי לשלם.
כשמגיעים כבר לשבת, אנו מוצאים את ג'וחה כל פעם בלבוש אחר: פעם הוא מתפלל בבית-הכנסת, פעם הוא קבצן, פעם הוא עובד בשבת ופעם הוא מארגן מניין בזמן מלחמה.וכל פעם מתגלה פן אחר של אישיותו הרב גונית.
בבית-הכנסת מקשיב ג'וחה לדרשתו של הרב29.הרב אומר שלכל אישה יש grasia, חן מסוים, אך ג'וחה,שחוזר לביתו ובודק את אישתו מכל הצדדים, לא מצליח למצוא בה שום חן. לכן הוא מחליט לקחת אותה ביום ראשון לבית-דין, כדי להתגרש ממנה. אבל הדברים הולכים אחרת, מפני שרב בית-הדין, שמגלה שלאישתו של ג'וחה קוראים גראציה, שולח את המסכן הביתה יחד עם כל החן שבעולם, שנמצא על גרציה, אישתו. בסיפור אחר ג'וחה מתמודד עם רבו בשבת, בקשר לחמורו שנפל לבור30. הפעם הוא מגלה את הפן החכם אך השובב שלו, מפני שהוא מביא את הרב לתת לו התר להוציא את החמור מהבור, בזה שהוא מסדר אותו באומרו לו שמדובר בחמור של הרב עצמו. על זאת עונה הרב : Es abidiguar almas!”“Kítalo!. לסיפור הזה גוון ביקורתי מאוד, מפני שהוא מראה שגם לדת אין ערך מוחלט, ואפשר לשנותה על-פי סמכותו של מי שמחליט.

ג'וחה, בסיפור המסוים מכבד את המנהג הספרדי של הכנסת-האחרים, שאצלו יש לו גם צד אינטרסנטי31, מפני שהוא לא יודע לעשות את הקידוש ומביא אתו אורח שיעשה אותו במקומו. אבל גם האורח בור כמהו, ואחרי טקס שלם של גינונים הדדיים , הוא מגלה שגם האורח לא יודע לעשות קידוש. לבסוף בגילוי לב מדהים ג'וחה פוטר את הבעיה באומרו עם גביע היין בידו: "פעם הייתי בור אחד ועכשיו אנחנו שני בורים. אמ"ן!" העיקר הכוונה, אומר לנו הסיפור בין השורות.


אם ג'וחה הוא עני או עשיר אנו מנסים לנחש מהפתגם שאומר: “Se vistió Djohá vestido 32de sabá en día de semana o de rikeza o de provedá”. ברור מדוע ג'וחה לובש בגד שבת במשך השבוע בגלל עושר, אבל למה זה קורא בגלל עוני? בגלל שלג'וחה אין בגד אחר להחליף אם הבגד היומיומי שלו התלכלך, אלא רק בגד שבת.
כשג'וחה בעצמו הוא הקבצן שמזמנים לאכול בליל שבת33, לשבת יש רק תפקיד של רקע, בו ג'וחה ממלא את תפקידו של זללן, או אולי של שנורר אמיתי שיודע לנצל את ההזדמנות שנתנה לו לשבת ליד שולחן עשיר ומול בעל-בית אדיב. סיפור זה מזכיר לנו את סיפור הבקלבה, מפני שג'וחה מצליח בתחבולה לאכול את הדג הגדול במקום הקטן.
בקפיצה ענקית אנו עוברים מירושלים העתיקה לאירופה בזמן מלחמת העולם הראשונה34.
ג'וחה נלחם יחד עם הכוח הבריטי, ולא מוותר על התפילה בליל שבת. אך בניגוד לחיילים האחרים אין לו שום בעיה לארגן מניין. איך הוא עושה זאת? בצורה הפשוטה ביותר. הוא מתקרב למחנה האויב וצועק "מניין!" בדקה החיילים היהודיים של מחנה האויב חוצים את הקווים ובאים להתפלל עם ג'וחה. סיפור זה, שמצד אחד רוצה להצביע בצורה הומוריסית על סולידריות של היהודים, יכול להיות במידה מסוימת מסוכן בידיים של אויבינו.
הסיפור האחרון שיש לו קשר עם השבת הוא הסיפור של עקיצת הדבורה35. סיפור זה הוא מסוג הסיפורים שבדרך כלל מספרים רק בעל-פה ושמכונה בלאדינו kuento salado. ג'וחה מטייל בשדה ופתאום בא לו להטיל את מימיו. בשעת המעשה דבורה עוקצת אותו במקום גברי אינטימי מאוד, שבלאדינו נקרא ברית. מת מכאבים, ג'וחה רץ הביתה ומבקש מאישתו, אחרי שזאת ניסתה לטפל בכאבים ובנפיחות במים קרים ובקרח, ללכת למחרת לבית-הכנסת ולבקש שה' יעביר לו את הכאבים. אבל לבקשה של אישתו מול הארון הקודש הפתוח בשבת יש נספח קטן, אך חשוב, שאני משאירה לדמיונכם. במבט ראשון בקשה זו נראת "לא במקום", אבל במחשבה שניה אנו לחייבים להודות שלמרות הצחוק שהיא מעוררת, היא לגיטימית ביותר.


הוכחנו מעל לכל ספק שג'וחה הפך ליהודי, מפני שהוא גם נימול. אבל זה ברור שהוא לא יהודי קונבנציונלי, "רגיל". כמו בכל הסיפורים האחרים שלו, הוא יוצא דופן, והוא מושך אותנו, רוצים או לא רוצים, לעולם השנינה. מפני שג'וחה, במחשבתו והתנהגותו השונים מהאחרים, מגלה לנו צד הומוריסטי של החג, שאחרת לא היינו מבחינים בו, מפאת יראת הכבוד שיש לנו לחגים ולמי שממונה עליהן: הרבנים. ג'וחה מצחיק אותנו עם התנהגותו ודיבוריו, וכך גורם לנו לראות את נקודות התורפה של חגים המסוימים. לכן אנו רואים שדמותו של ג'וחה, שמותר לה לומר ולעשות הכל, נבחרה כדי לבטל קדושת אישים ומוסדות דתיים בדרך עקיפה, ולשחרר דרך הצחוק מהפחד של הממסד הדתי ושל החג עצמו. מטרתו היא לקבוע אמיתות ובסופו של דבר לשחרר גם מפחד האל, ובזאת להקל על החיים, מפני דרך הצחוק משתחררים הרבה מחסומים נפשיים שמסבכים אותנו.
אין ספק שלאישיותו של המספר יש תפקיד חשוב בתהליך הסתגלות של סיפורי ג'וחה זרים לעולם היהודי, או בחיבור סיפורים חדשים לגמרי הממוקמים בחגים. המידענים, כדי ליצור סיפורים חדשים או להתאים את הקיימים במסורת לדמותו של ג'וחה יהודי, צריכים להכיר את דמותו היטב, דבר בולט אצל המידענים של הסיפורים הללו שהם כמעט כולם מספרים דגולים, והסיפור על החג היהודי שהם מספרים הוא אחד בתוך עשרות סיפורים שברפרטואר שלהם. אבל אין ספק שלכל אחד ואחד מהמידענים יש מגמה משלו כלפי הסיפור שהוא מספר, ושלא בכל הסביבות היו מספרים את רוב הסיפורים שהבאתי כאן, כי, אם לנו נראים לגמרה "נורמליים", בחברות אחרות הם עלולים להתפס כעברה.
 

----------------------------------------------------------------------------------------------

1. בקונגרס בפלצולו אקריידה (סיציליה) 2003

2. Prof. Mohamed Alwan  דיבר על הנושא בפסטיבל ג'וחה באוניברסיטת טופטס (ארה"ב) 2002

3. ספרות ענפה על הנושא

4. ראה: אלכסנדר ת. הדמות והעיר, סיפורים הומוריסטיים יהודיים-ספרדיים, פעמים 7, ירושלים 5741, ע' 64-82

5. ראה : ג'ונסון-דויס ד., גוחה, The British Councilקהירו, 1996, והרצעתה של Prof. Eglal Henein

בפסטיבל ג'וחה הנ"ל.

6. ראה: שנהר ש. הסיפור העממי של עדות ישראל, דרכי ה"יהוד" של סיפור עממי בינלאומי, תשמ"ב, ע' 103-104

7. ראה:C. W. Von Sydow, Folktales studies and Philology –

some points of view, in A. Dundes (ed.),The Study of Folklore, Englewood Cliffs (N.J.) 1965,

pp. 219-243.

8. ראה בספרי ,,2003 Philadephia JPS Folktales of Joha, Jewish Trickster The paper shoes

Maria Bahbout ע' 32

9. ראה כנ"ל Sara Saadon, If not now, when ע' 43

10. ראה הערה מס' 8: Beki Bardavid, Breaking the Fast , ע' 205

11. ראה כנ"ל Matilda Koén-Sarano, Only One ,ע' 202

12. ראה במבוא מאת אלכסנדר ת. בספרי ג'וחה מה הוא אומר?, כנה, ירושלים 1991,

ע' 24.

13.ראה הערה מס' 8, Beki Bardavid, A Good Shamash ע' 204

14. ראה: אלכסנדר-נוי, אוצרו של אבא, משגב ירושלים, תשמ"ט-1989, ג'וחה והסוכה, קמליה שחר, עי' 191-192

15. ראה ספרי ג'וחה מה הוא אומר?, "מי שם את ג'וחה בסוכה שלי?", מרים ריימונד, ע' 228.

16. ראה: תנ"ך, פרק פסוק

17.ראה הערה מס' 8: Valentina Tsoref, Two Brothers , ע' 166.

18. בסיפור שסופר ב-Ladinokomunita , 2002, באינטרנט ע"י לני לה מארש (Bavajadas de Luna כמו שהיא אוהבת

שיקרואו לה). היא מתגוררת בסיאטל (ארה"ב).

19. ראה הערה מס' 8 Matilda Koén-Sarano, The Neibghbors` Seder , ע' 109

20.ראה הערה מס' 8, Yeuda Asseraf, The Counting of the Omerע' 77.

21.ראה הערה מס' 15,ימי הרמדאן, משה אבן עזרא, ע' 324

22.ראה הערה הנ"ל ע' 371.

23. ראה הערה מ' 8, Beki Bardavid, Mistranslation,ע' 261

24. ראה הערה מס' 8,, The Jewish Festivals Tuna Kohen, ע'171

25. ראה הערה מס' 15, ע' 27

26.ראה הערה מס' 8, Hayim Tsur, A Fish Recipe , ע' 70

27.ראה הערה מ' 8 , Eytan Arzi, Free Cake, ע' 238

28.ראה מס' 12, ע' 23.

29.ראה הערה מס' 8 ,Malka Levy, Compensation, ע' 116

30.ראה הערה מס' 8 Sima Babani, Saving Souls,ע' 203

31.ראה הערה מס' 8,Nisim Mayo, Ignorance Squared , ע' 178

32. ראה הערה מס 15, ע' 377

33.ראה הנ"ל, ג'וחה והדג הקטן, אסתר לוי , ע' 231

34.ראה הערה מס' 8, Sara Yohay, Joha`s Minyan , ע' 197

35. ראה הערה מס' 8, Eli Gratsiani, A Legitimate Request, ע' 114













 

                                                                                                                                                                            
 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
+ שלח הצעה כיצד יש לערוך את העמוד

לאדינו           Ladino


קאזה זוארץ


ספרדי טהור
תאריך ושעה
 

גיא זוארץ - לאדינו ופיוט מבית אבא
כנס לאדינו