לאדינו                                                            



 
מאיזה מוצא את/ה?
[תוצאות]

לאדינו | ספניולית

לדינו
ladino

אזרחות ספרדית
 
מונה:

התחברות לחברים

דף הבית >> מאמרים >> מתילדה כהן סארינו >> זכרונות מחג החנוכה
 

זיכרונות מחג החנוכה
מתילדה כהן-סראנו

כשמגיע זמן הדלקת החנוכייה, אני נזכרת כיצד הדלקנו את החנוכייה בבית הורינו. ראשית כל הייתה אימא מכינה פתילות צמר גפן ומשחילה בהן מחטי אורן כדי שיטיבו לבעור, כיוון שאז הדלקנו את החנוכייה על שמן זית. רק לאחר שנת 1955 ולאחר ביקורנו בישראל, נעשינו מודרניים והתחלנו להשתמש בחנוכיית נרות שקנינו בירושלים והבאנו למילאנו. כך אבד הקסם מלהבת השמן.
אם כן, החנוכייה הראשונה שאני זוכרת, שכרגע היא "מובטלת" ותלויה בסלון דירתי, הייתה מנחושת ובעיבוד פלורנטיני עתיק, והייתה תלויה על קיר המטבח הגדול של בית הורי במילאנו. מקומה היה ניכר, כיוון שהותירה מדי שנה פס שחור על גבי הקיר, שרק לפני הפסח נוקה על ידי הסיוד.
בשעת ההדלקה היה אבא קורא לכולנו סביב החנוכייה, כי על פי המנהג שלנו הייתה חנוכייה אחת לכולם (ולא אחת לכל אחד על פי המנהג האשכנזי), והסבא ראשון, אחריו אבא (מנוחתם עדן),  היו מדליקים את השמש ואחד לאחד את הפתילים משמאל לימין.
בלילה הראשון היה רק אבא המדליק, כמובן, אבל אחר כך, כשנוספו פתילים מדי לילה, היה נותן לכולם להדליק. קדמו הגברים ואחריהם הנשים על פי הגיל, מבלי שיישכח איש, כדי שכולם יצאו ידי חובה.
אבא היה אומר את הברכות ומאוחר יותר הוספנו גם את "מעוז צור", שלמדנו מהחיילים היהודים בצבא האנגלי במהלך מלחמת העולם השנייה. עד אז היינו אומרים רק את "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". אחרי המזמור הייתה מתחדשת מדי שנה בשנה בדיחה מסורתית שהיה ביכולתה להביאנו למצב רוח מרומם. במזמור זה, המסתיים במילים "לעולם אודךָ", אבי היה מוסיף "מחר בערב נאכל את הבורקָה". אם זה היה בערב הראשון של חנוכה – הייתה זו הבטחה. אם זה לא היה בערב הראשון ובמקרה אימא לא הכינה דבר במהלך השבוע, היה זה גורם למחאות של הילדים והייתה זו שיטתו של אבא להזכיר לאימא את המצופה ממנה. אבל אם ידע שהבורקס מוכנות, היה אומר: "הערב נאכל את הבורקָה". ובלילה האחרון של חנוכה היה אומר: "אמש אכלנו את הבורקה", כי לא חלף החג מבלי שנטעם מהמטעמים שאימא הכינה. כמובן, המילה "בורקה" הייתה סמל, כי לחנוכה הכינה אימא טראבאדוס, קוראבייה, לוקמאס, בימואילוס... לצד הבורקס מגבינה. כל עוד החנוכייה דלקה (וזה ארך זמן) אבא לא כתב, אימא לא תפרה או סרגה, ועבורנו זו הייתה הזדמנות לא להכין את שיעורי הבית. כשהייתי קטנה שרתי עם אחותי "חנוכה רוקדת סבתי, חנוכייה רוקדת דודתי". אחר כך, כשגדלתי, נשארתי להתבונן בלהבות שהיו הולכות וקטנותן לעט לעט, ואז הגיעה עת לישון.

בלילות חנוכה הארוכים הייתה כל המשפחה מתכנסת סביב השולחן הגדול במטבח ביתנו במילאנו, כדי לשחק בטומבולה (היום בינגו). עובדה שהמטבח היה המקום החם היחיד בבית באותם זמנים קשים שלאחר מלחמת העולם השנייה. ושם היה אבא מדליק את החנוכייה.
אימא הייתה אומרת: "הבה נשחק בטומבולה!" ואנו הילדות היינו ממהרות לקחת את קופסת המשחק, שהיה מרתק אותנו כל כך. כל בני המשפחה היו מניחים את עיסוקיהם והיו באים להשתתף במשחק. אפילו אבא לא היה מסיים את מאמריו והפרוטוקולים שלו כדי לשחק איתנו. אנחנו חילקנו את הלוחות אחד או שניים לכל אחד על פי מספר המשתתפים, ואימא הייתה מחלקת לנו פולי שעועית או כפתורים ששימשו מטבעות כסף. ובכן, הסבא היה לוקח את שקית המספרים והיה מתחיל למשוך. כולנו היינו מאד קשובים כדי לא להפסיד מילה, כיוון שברגע של היסח הדעת ניתן היה להפסיד את המשחק.
לא היה קשה לשמוע את המספרים שהיו יוצאים, כיוון שהסבא לא הגביל עצמו לאמירת המספר בקול רם, אלא היה מלווה במשפט "קומי" בלאדינו, בהמשך למספר עצמו, שהיווה חלק ממסורת המשחק. וכל מספר מלווה באמרה מתאימה, בחריזה. כל המשתתפים היו מתפקעים מצחוק, והיו מוסיפים, אם היה בא להם, עוד דברים קומיים ומצחיקים.
מה היה אומר הסבא שהביא את האמרות מתורכיה שם הוא נולד? היה אומר למשל:
"ארבע – רגלי החתול". "שלושים ואחד – גנבים עם מצקת אחת"."שבעים ואחד – הסבתא עם המקל"."שבעים ושבע – רגלי בוליסה".
ואנחנו הילדות, מלאות שמחה מ"רגלי החתול", "הסבתא עם המקל" או "הגנבים עם המצקת", היינו מותירים את המבוגרים עם זיכרונותיהם ממשחקים קודמים והיינו מתרכזות במילוי הלוחות שהיו לפנינו. ובזמן שהם איבדו עניין לדקה במה שהיה לפניהם, היינו צועקות: "טומבולה!" ומנצחות את המשחק.
ואז דודי היה זועק: "אה, איזה מזל ביש יש לי! לא הצלחתי לכסות אפילו שלשוה מספרים בשורה אחת!" אבי היה שב לכתיבתו, והסבא היה מספר לנו סיפור מבלי לשים לב אם אנחנו מקשיבים לו או לא.
היינו סופרות ומחשבות את הכפתורים או את פולי השעועית שהרווחנו והיינו מקבלות בתמורה מאבא כסף שבקושי הספיק לקנות כמה סוכריות במבליק או שתים-שלוש מדבקות.
בסיום המשחק היה מגיע הזמן לאכילת הבורקס שהכינה אימא, שלא היו בורקס בלבד אלא בימואילוס, טארבדוס וקוראבייס (דברי מאפה שונים שכבר הזכרתי).
כך היינו מבלים את לילות החנוכה בבית הורינו, והזיכרונות נשמרו בי עד היום הזה בטיפת עצב.


דברי מתיקה - איזמיר
לביבות תפוחי אדמה לחנוכה
Bimuelos de patata para Hanuká
חומרים:
4 תפוחי אדמה גדולים, מבושלים עם הקליפה, מקולפים ומעוכים.
3 ביצים טרופות
מלח (לפי הטעם)
1 כוס גבינת פרמזן מגוררת (לא הכרחי)
שמן לטיגון
סוכר (לפי הטעם)

אופן ההכנה:
1.  מערבבים ביחד את התפוחי האדמה עם הביצים, המלח והגבינה המגוררת. 
2. צרים קציצות בידיים רטובות.
2. מטגנים אותן בשמן חם בשני הצדדים, עד שמקבלות צבע זהוב.
3. מוציאים אותן מהמחבט ומניחים על נייר סופג .
4. בוזקים עליהן סוכר
5. מגישים חם.
                                                                             מתילדה כהן-סראנו – 2011

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
+ שלח הצעה כיצד יש לערוך את העמוד

לאדינו           Ladino


קאזה זוארץ


ספרדי טהור
תאריך ושעה
 

גיא זוארץ - לאדינו ופיוט מבית אבא
כנס לאדינו