לאדינו                                                            



 
מאיזה מוצא את/ה?
[תוצאות]

לאדינו | ספניולית

לדינו
ladino

אזרחות ספרדית
 
מונה:

התחברות לחברים

דף הבית >> מאמרים >> מתילדה כהן סארינו >> ראש השנה בבית הורי
 
ראש השנה בבית הורי

הזיכרון הראשון שיש לי מראש השנה הוא מגיל 4. אני, אמי, סבתי ואחותי הקטנה גרנו בעיר פזארו שלחופי הים האדריאטי, לשם נאלצנו לברוח ממילאנו, בשל חוקי הגזע שחלו באותה העת באיטליה הפשיסטית.
 
בשלב מסוים הרחיבו הגרמנים את שליטתם באיטליה ונכנסו גם לפזארו. בעל הבית, הגברת  מרינה סיפרה לאמא שהחלו לאסוף בעיר את שמות היהודים. אמא הזעיקה את אבא, שאז עוד עבד בקהילה היהודית במילאנו. הוא הגיע עם דודי ארתורו בעגלה עם חמור. העמסנו על העגלה את מעט המטלטלים שהיו לנו ונמלטנו מהעיר, לכפר מומבאריצ'יו. הגענו כל המשפחה לאורווה מוזנחת בכפר, שם בעל האורווה, ג'ינו צ'יאפוני, החביא אותנו. הוא מעולם לא הלשין עלינו או חשף אותנו לשלטונות, אפילו לא כשסבתי נפטרה שם, באורווה.
 
את המסע מפזארו למומבאריצ'יו עשינו ביום שישי, ערב ראש השנה. אני אומרת בבטחון שזה היה ערב ראש השנה בזכות הרימונים שראינו בדרך: בפינת רחוב, ילדה לבקנית עמדה ומכרה רימונים גדולים ואדומים. גם אמי ראתה אותה ואמרה לאבי: "אלפרדו, אמור לעגלון שיעצור את העגלה. אני רוצה לקנות שני רימונים לחג השני של ראש השנה". העגלון עצר את העגלה ואמא אכן קנתה את הרימונים יקרי המציאות, ששימשו אותנו לתפילת "שהחיינו" של היום למחרת. מעניין לציין שאף אחד במשפחתי לא זכר את האירוע מלבדי. אך משום מה, זיכרון הילדה הלבקנית שהחזיקה בידה את הרימונים עזי הצבע נחרט בזכרוני.
 
***
 
העברנו שנה שלמה במחבוא בכפר הנטוש והמוזנח בפחד ובחוסר כל ובכל זאת, הוריי עשו הכל על מנת שלא ייחסר לנו דבר. יותר מכל התאמצנו כולנו לשמור על המסורת של החגים.
 כשנגמרה המלחמה חזרנו לביתנו שבמילאנו. למרות כל הקשיים שהיו לנו והקושי להסתגל מחדש לחיים בעיר, השתדלנו לחיות מיום ליום ולא להסתכל אחור.
לראש השנה בבית הורי, בדומה לרוב הבתים הספרדיים, היתה חשיבות מיוחדת לחג זה ולמנהגיו. גם בביתי דאגנו לשמור על אותו ייחוד. בעלת הבית מכינה מאכלים שונים מראש, שאצלנו נקראים "יהי רצונס" לברכת "יהיה רצון" שבעל הבית אומר בערב בסדר ראש השנה, על שולחן החג. על שולחן זה היא מסדרת תמרים, סלק, קישואים ופראסה (כרישה), כמו גם תפוחים בדבש שעליהם מברכים לשנה טובה ומתוקה וראש דג שאותו אוכלים תוך שמברכים: "שנהיה לראש ולא לזנב". ברכת המוציא נעשית עם סוכר במקום מלח ובכלל - האוכל של החג טעים באופן מיוחד ומגיע במנות מיוחדות.
אנו מקיימים את המנהגים האלו בכל שנה, מבלי לשנותם. גם באותה השנה, כשחזרנו מהמחבוא בכפר למילאנו, אימא מילאה את השולחן במטעמים המוכרים. פשטידות כרישה, תרד, קישואים, ודלעת - הכל הופיע על השולחן ובשפע, על השולחן. עוף, שלא אכלנו כל אותה שנה, היה כמובן גם בתפריט. גם היום, לא מש מזכרוני זכרון הריבות והקונפיטורות שאימא הייתה מכינה משזיפים, אפרסקים, קליפות תפוזים ואשכוליות.
לקינוח, הכנו עוגיות שקדים, שבאופן מסורתי מחלקים בבתי הספרדים למבקרי הבית בראש השנה. במכורתנו שבאיזמיר שבתורכיה, כשיצאו הגברים מבית הכנסת, הם היו עוברים בבתיהם של קרובי משפחתם והוריהם, על מנת לאחל להם: "אניידה בואנה", שנה טובה. הם היו חוזרים הביתה עם כיסים מלאים בדברי מתיקה. באיטליה לא היו מגיעים חברים אחרי תפילות החג, בגלל המרחקים העצומים בין המשפחות, אבל היו לנו תמיד אורחים לשני ערבים של ראש השנה שהיו נהנים מהעוגיות. 
באותה השנה, הגענו לבית הכנסת בלבוש חגיגי וחדש, שאימא תפרה לנו. כולם החמיאו לי ולאחותי על הבגדים החדשים והיפים. איחלנו לבאי בית הכנסת: "מועדים לשמחה" והנוכחים היו משיבים לנו: "חגים וזמנים לששון". בדברים ובברכות אלו, אני מאחלת גם לכם חג שמח וטעים ומועדים לשמחה. 
מתילדה כהן-סראנו, ירושלים 10.9.2011
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
+ שלח הצעה כיצד יש לערוך את העמוד

לאדינו           Ladino


קאזה זוארץ


ספרדי טהור
תאריך ושעה
 

גיא זוארץ - לאדינו ופיוט מבית אבא
כנס לאדינו