עד לשנות השמונים, ככל הנראה הסמל המוכר ביותר של הייצוא הישראלי היה התפוזים של ג'אפה. המקבילה של היום עשויה להיות תקליטור של תוכנת מחשב. בעבר הכלכלה היתה מסורתית, מבוססת על חקלאות, תעשייה קלה, וייצור עתיר עבודה, והיום הפכה ישראל כיום לכלכלה מבוססת ידע, עם תעשיות טלקומוניקציה, היי-טק וטכנולוגיה תחרותית ברמה בינלאומית, עם תוצר מקומי לנפש שניתן להשוואה עם הרמות של האיחוד האירופי.

התוצר לנפש בישראל בשנת 2010 היה 29,800 דולר.

בשנת 2011 המדינה קיבלה דירוג A1 של Moody ודירוג S&P של A +.

ממשלות מזה מספר שנים התחייבו למשמעת כלכלית בהתאם לתקנים המערביים המקובלים ביחס לגירעון כאחוז מהתמ"ג.

שיעור האינפלציה השנתי, שעד 1996 היה דו ספרתי, הסתכם ב -2.5% בלבד בשנת 2010.

הייצוא הוא כמעט תעשייתי כולו באופיו, כאשר אירופה וצפון אמריקה הם שווקי הייצוא העיקריים; אולי לא במקרה, יש לישראל הסכמי סחר חופשי עם האיחוד האירופי וגם עם אזור הסחר החופשי בצפון אמריקה. הסחר עם מזרח אירופה התגבר בשנים האחרונות, והוא מחוזק על ידי זרם העולים החדשים מאותו חלק של העולם.

נטל המס הישראלי, שנמדד בתקבולי מיסים כאחוז מהתמ"ג, היה 31.4% בשנת 2009. אם כי זה גבוה משמעותית מזה של ארצות הברית – שהיא 24% – זה פחות מהממוצע בנטל המס של ה-OECD שהוא בדרך כלל סביב 34%.

ישראל מתהדרת בשפע גבוה במיוחד של עובדים מיומנים. בשנת 2007 היו כ-140 טכנאים ומדענים על כל 10,000 ישראלים. הנתון השווה בארצות הברית הוא 83, והנתונים האירופיים נמוכים אף יותר.

בנק ישראל החזיק בעתודות מטבע חוץ בסכום של 77.3 מיליון דולר ביוני 2011. יחס יתרות החוץ לתוצר הוא כ-24.3% – שהוא גבוה באופן יוצא דופן בסטנדרטים בינלאומיים.

תעשיות טכנולוגיה עילית שמות דגש על חומרת מחשבים, תוכנה, טלקומוניקציה, ביוטכנולוגיה ואלקטרוניקה רפואית.

תעשיות קלות כוללות מזון מעובד, מכשירי דיוק, מוצרי פלסטיק ותעשיית היהלומים החתוכים.

התיירות היא מגזר כלכלי חשוב נוסף, במיוחד תיירות הקשורה לעלייה לרגל של דתיים באתרים הקדושים של הנצרות, היהדות והאיסלאם.

הייצור החקלאי, שהיה בעבר התחום המרכזי בכלכלה, כלל רק 2.8% מהתמ"ג בשנת 2008. מוצרים חקלאיים עיקריים כוללים פירות הדר, פרחים חתוכים, ירקות וכותנה.