דת וחינוך בישראל

דת וחינוך בישראל

גיוון ומתח בשני המגזרים

 

ישנם הרבה הבדלים דתיים בין יהודי ישראל, כאשר יהודים מגדירים עצמם חרדים, אורתודוקסים מודרניים ("דתי-לאומי"), מסורתיים וחילוניים. ישנם מתחים בין המגזרים הדתיים והחילוניים בחברה הישראלית: יהודים חילוניים מתרעמים על השליטה שיש לממסד הרבני על מספר היבטים בחייהם, ויהודים חרדיים רבים מאמינים שחוקי המדינה צריכים לשקף זיקה גדולה יותר למסורת ולחוק היהודי.

 

בנוסף, דתות לא יהודיות, במיוחד הנצרות והאיסלאם, מוכרות על ידי ממשלת ישראל ומקבלות מימון. הקהילה הנוצרית מהווה 2.1 אחוז מהאוכלוסייה בישראל ואילו הקהילה המוסלמית מהווה 15 אחוז מהאוכלוסייה. החוק הישראלי מאפשר חופש ביטוי דתי, ולכן קהילות אלה פורחות בחופשיות ומוגנות באמצעות הזכות האנושית הבסיסית הזו. קהילות דתיות אלה מנוהלות באופן אוטונומי על ידי מנהיגיהן הדתיים בהתאמה, אם כי בתקופה האחרונה ממשלת ישראל נאלצה לתווך בין קהילות נוצריות ומוסלמיות בישראל. דתות אחרות כמובן מיוצגות גם בישראל הרב-תרבותית; למשל, הבהאים מנהלים את המטה הבינלאומי שלהם בעיר הנמל חיפה.

 

מערכת החינוך בישראל משקפת את המגוון הדתי והאתני של ישראל, ולכן ישנן מערכות בתי ספר רבות ושונות המספקות חינוך לאוכלוסיות שונות. לדוגמה, קיימת מערכת בית ספר לאוכלוסייה הערבית שבה שפת ההוראה היא ערבית, מערכת לימודים לחרדים שבה שפת ההוראה היא יידיש ולעתים עברית מודרנית, מערכת לימודים לאורתודוכסים מודרניים שבה שפת ההוראה היא עברית ולימודי דת כלולים בתכנית הלימודים, וכן מערכת בית ספר עבור ישראלים חילונים שבה העברית היא שפת ההוראה ולימודי יהדות – כולל תנ"ך – נלמדים במסגרת תרבותית ולא דתית. בנוסף, מערכת חינוך אלטרנטיבית, המכונה בתי ספר "טלי", נמצאת בין בתי הספר הממלכתיים-חילוניים לדתיים, ובתי ספר ניסויים מפגישים בין יהודים ישראלים חילונים ודתיים – כמו גם ערבים ויהודים.

 

לאחר סיום לימודיהם בתיכון, משרתים יהודים ישראלים, דרוזים ישראלים ובדואים ישראלים במשך שנתיים עד שלוש שירות חובה בצבא ההגנה הישראלי (צה"ל).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט